הכשרת ניהול לדרג ראשון, מפגש למידת עמיתים. אריה תפס עמדת מנהיגות בקבוצה מהרגע הראשון. הוא היה קולני ואדיב, לבבי ותומך, רגיש וגלוי לב. אריה היה ללא ספק המנהיג הכריזמטי והכובש.
איילה, קטנת קומה ומופנמת, היתה זאת שנהגה לדבר אחרונה, עיניה מושפלות ורעד קל בקולה. ראינו אותה מנסה קצת יותר מפגישה לפגישה, והנה היום היא סוף סוף נפתחה.
בעדינות האופיינית לה סיפרה איילה שהיא היתה רוצה לייצר יותר השפעה על העובד שלה, להאציל סמכויות ולגרום לו לעשות יותר.
כאן, בהפתעה מוחלטת, אריה השתולל. הוא התרומם מכסאו והרים את קולו וכעס וגער בה שמה היא בכלל חושבת לעצמה ולמה שהעובד יקח עליו עוד עבודה. שתעבוד בעצמה! איילה רק בכתה.
כשהרוחות נרגעו בדקנו מה קרה אבל לא באמת הבנו, מודה ומתוודה. בעיקר תמכנו, חיזקנו את רוחה.
בסוף היום אריה העלה את הדילמה שלו: המנהלת שלו מעמיסה עליו עוד ועוד עבודה, והוא מרגיש על סף קריסה. זהו. עכשיו אפשר היה לטוות לכאן את החוט מהבוקר, החוט של איילה.
כעת זה ברור שכשהתרעם הוא ראה אותה בדמות המנהלת שלו. כעת זה ברור שהדילמה שלה הפשיטה אותו מהגלימה של מלך הכיתה והפכה אותו ברגע אחד לילד המנוצל שהוא מרגיש כמעט שנה.
בשפה הפסיכולוגית זה נקרא התקה. התקה (displacement) היא מנגנון הגנה בו מושא הרגשות או הדחפים המאיימים מוחלף למושא שאינו מעורר חרדה. אריה התיק את הכעס על המנהלת שלו לאיילה. נכון, טרף קל.
◀️ כל דבר שאדם אומר, הוא אומר על עצמו. לפעמים במודע ולפעמים לא.
מודעות למנגנוני ההגנה פותחת אפשרות לשינוי.
ואתם? אילו עוד התקות שעושים מנהלים אתם מכירים?